פסק-דין בתיק פר"ק 6034-09

ערעור על החלטת משיבה 1, אשר מונתה כמנהלת מיוחדת לבדיקת תביעות החוב כנגד משיבה 2 במסגרת הליכי הפירוק בה היא מצויה (להלן: "המנהלת המיוחדת" ו"החברה" בהתאמה). בהחלטתה דחתה המנהלת המיוחדת את תביעתה של המערערת לשכר עבודה שהוגשה לפי הוראות פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). 

1.         העובדות שאינן שנויות במחלוקת הינן כי החברה הוקמה ביום 23.03.05 על ידי בעלה של המערערת, מר דוד קלנטרוב והוא נרשם כבעל המניות היחידי בה ושימש כדירקטור יחיד שלה. החברה עסקה במתן שירותי אופטיקה, בעיקר בשיווק עדשות ומסגרות למשקפיים. ביום 13.11.05 העביר מר קלנטרוב 33 מתוך 100 מניות החברה שהיו בבעלותו לבעלות שותפו מר נתן אורי ששון ואת 67 המניות הנותרות לידי המערערת. עם העברת המניות התמנו מר ששון והמערערת לדירקטורים בחברה. ביום 7.12.05 העבירה המערערת אף היא את מניותיה בחברה לידי מר ששון ובד בבד היא חדלה מלשמש כדירקטור בחברה. גם אין מחלוקת כי החברה הנפיקה למערערת תלושי שכר בשל עבודתה בחברה לתקופה שמיום 1.09.05 ועד ליום 31.12.05. השכר ברוטו לביטוח לאומי בחודש ספטמבר 2005 עמד על סך של 9,150 ש"ח; בחודש אוקטובר 2005 על סך של 10,000 ש"ח; בחודש נובמבר 2005 על סך של 8,940 ש"ח; ובחודש דצמבר 2005 על סך של 7,505 ש"ח.

2.         טענת המערערת בתביעת החוב הייתה כי היא לא קיבלה את שכרה עבור ארבעה חודשים אלו. לטענתה, לאחר שהעבירה את מניותיה למר ששון היא ניהלה עם מר ששון משא ומתן לתשלום שכרה והם הגיעו להסכמה כי השכר ישולם לאחר שמצבה הכלכלי של החברה ישתפר. דא עקא, שמצבה של החברה לא השתפר וביום 14.05.07 העביר מר ששון את מניותיו בחברה לידי מר מרדכי מכבי. פניותיה של המערערת למר מכבי לקבלת שכרה לא נענו. ביום 22.12.09 ניתן צו פירוק לחברה.      

3.         המנהלת המיוחדת דחתה את תביעת החוב כשהיא מנמקת זאת בשלושה טעמים. ראשית, כי בהתאם לתיקון מס' 61 לחוק, נקבע בסעיף 6ב' שבו כי הוראות פרקים ז' וח' לחוק העוסקים בביטוח אבטלה וביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ובפירוק תאגיד לא יחולו על בעל שליטה בחברת מעטים. להגדרת המונחים "בעל שליטה" ו"חברת מעטים" מפנה סעיף 1 לחוק לסעיפים 32 ו-76 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") בהם נקבע כי "בעל שליטה" ייחשב בין היתר, מי שמחזיק, במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא, כשבכלל קרובו לעניין זה גם בן זוג. כן נקבע כי "חברת מעטים" היא חברה שהיא בשליטתם של חמישה בני-אדם לכל היותר. בהתאם לכך, המערערת נחשבת בעלת שליטה בחברה והיא אינה זכאית לקבלת שכר עבודה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"). עוד ציינה המנהלת המיוחדת כי קיימות הפקדות שונות לחשבון הבנק המשותף של המערערת ובעלה ואין לשלול כי מדובר למעשה בתשלום שכרה של המערערת. ולבסוף ציינה כי עובדים אחרים של החברה קיבלו שכרם באופן סדיר עד לחודש נובמבר 2008 ואין כל סיבה שדווקא למערערת לא שולם שכרה. גם לא הייתה מניעה שהמערערת תגיש תביעה לבית הדין לעבודה לקבלת שכרה במהלך השנים מאז תום עבודתה ועד למתן צו הפירוק והעובדה שלא עשתה כן מאששת את המסקנה כי היא לא הייתה זכאית לשכר.

4.         במסגרת ערעורה הלינה המערערת הן על פירושה של המנהלת המיוחדת לסעיף 6ב' לחוק וסעיפים 32 ו-76 לפקודה והן על קביעות המנהלת המיוחדת כי היא קיבלה את שכרה. לטענת המערערת, החברה היא אכן "חברת מעטים" כהגדרתה בפקודה, אך בהתאם לאמור בסעיף 32 שבה, "בעל שליטה" ייחשב רק מי שמחזיק לבדו או יחד עם קרובו בלפחות 10% מהון המניות. במקרה זה המערערת לא החזיקה בתקופה הרלוונטית ולו מנייה אחת ומשכך בהתאם לאמור אין לראות בה "בעלת שליטה". המערערת ציינה כי אכן בפסק הדין בעניין שלם (ע"א 6357/99 פקיד שומה באר-שבע נ' שלם, פ''ד נו(4) 66) נקבע לעניין סעיף 12 לחוק אזור סחר חפשי באילת (פטורים והנחות ממסים), תשמ"ה-1985, שגם לגביו פירוש המונח "בעל שליטה" הוא לפי הגדרתו בפקודה, כי "בעל שליטה" יחשב גם מי שבן זוגו מחזיק ב10% ממניות חברה אף שהוא עצמו אינו מחזיק כלל במניות. ואולם לדבריה נסיבות פסק הדין בעניין שלם שונות ממקרה זה, שכן בנסיבות אותו מקרה הוכח באופן פוזיטיבי כי על אף שבן זוג אחד החזיק בכל המניות, בן הזוג שלא החזיק באף מנייה שלט בחברה בעקיפין. לעומת זאת, במקרה זה אין כל ראייה המלמדת על שליטתה של המערערת בחברה בתקופה בה החזיק בעלה במניות, ובנסיבות אלו אין לראות בה "בעלת שליטה". היא הצביעה על כך שהמל"ל שתחילה עשה שימוש בהלכת שלם בצורה גורפת והחשיב בן זוג כבעל שליטה גם אם לא החזיק כלל במניות, חזר בו וקבע בהוראותיו לעניין זכאות לדמי אבטלה של בני זוג של בעלי שליטה בחברת מעטים כי בן זוג שאינו מחזיק כלל במניות לא ייחשב כבעל שליטה. באשר לטענה כי המערערת קיבלה את שכרה היא טענה כי ההפקדה היחידה שנעשתה לחשבון המשותף הייתה ביום 11.10.05 על סך של 8,000 ש"ח, והפקדה זו כפי שהוצהר בפני רואה החשבון של החברה הייתה לכיסוי חוב של החברה לבעלה. המערערת הוסיפה כי אין מקום לתמיהות המנהלת המיוחדת מדוע לא פנתה לבית הדין לעבודה במשך שנים ולא תבעה את שכרה, שכן מהמסמכים שהיא הגישה למנהלת המיוחדת עולה כי ניהלה מגעים על חוב זה מול מר ששון והם הגיעו להסכמות אשר לא כובדו בסופו של דבר בשל ההתדרדרות במצבה הכלכלי של החברה.  

5.         בתגובתה שבה המנהלת המיוחדת על טענותיה שנזכרו בהחלטתה לדחות את תביעת החוב וציינה כי בהתאם להוראות החוק והפקודה והפסיקה אודותיהם, המערערת נחשבת כבעלת שליטה בשל החזקת המניות על ידי בעלה והיא אינה זכאית לקבלת השכר מהמל"ל. היא ציינה כי בכל מקרה ברור שהמערערת אינה זכאית לקבל שכר עבור התקופה שמיום 13.11.05 אז הועברו אליה 67% ממניות החברה. היא ציינה גם כי מתחילה תביעת החוב הוגשה לקבלת שכר עבודה עד ליום 30.11.05 בלבד ורק מאוחר יותר מבלי שהוגשה בקשה מתאימה לתיקון תביעת החוב, הוסיפה המערערת את תלוש השכר לחודש דצמבר 2005. היא הצביעה גם על תמיהות העולות מכך שתלושי השכר מציינים סכום גלובאלי שונה לכל חודש מבלי פירוט של תעריף לשעה, וכי גובה השכר לשמונה ימי עבודה בחודש דצמבר קרוב לשיעור שכר העבודה המלא בחודשים ספטמבר ונובמבר. בנוסף ציינה המנהלת המיוחדת, כי דפי החשבון של חשבון הבנק המשותף למערערת ובעלה מלמדים על הפקדות רבות בשיקים ובזיכויים בסכומים שונים של אלפי שקלים בחודשים ספטמבר, נובמבר ודצמבר 2005. להפקדות אלו לא ניתן הסבר, ובנסיבות אלו המערערת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי חלק מכספים אלו לא ניתנו כשכר עבודתה. על טענת המערערת כי היא הגיעה להסכמות עם מר ששון בדבר תשלום החוב ומשכך לא פנתה לבית הדין לעבודה לתבוע את שכרה, השיבה המנהלת המיוחדת כי בסיכום בין המערערת למר ששון מיום 5.04.06 נכתב כי המערערת תמתין לקבלת שכרה "ובלבד שהתשלום לא יתאחר יתר על המידה". בנסיבות אלו, העובדה שהמערערת לא תבעה את שכרה שנים מאוחר יותר מלמדת כי היא לא הייתה זכאית לשכר. ב"כ הכנ"ר שהתייצבה לדיון תמכה בעמדתה של המנהלת המיוחדת.

דין הערעור להידחות.

6.         ראשית ייאמר, כי ברור מאליו כי המערערת אינה זכאית לקבל שכר עבודה מהמל"ל לתקופה שמיום 13.11.05 אז הועברו לידיה 67% ממניות החברה ולא יכולה להיות מחלוקת כי אז היא הפכה להיות "בעלת שליטה" בחברה. כמו כן, נוכח העובדה שהמערערת לא תבעה בתביעת החוב מטעמה דבר בגין חודש דצמבר 2005, אין מקום להיעתר לערעורה לגבי חודש זה. נותר, אפוא, לדון רק בקשר לתקופה שהחלה ביום 1.9.05 והסתיימה ביום 13.11.05. שנית, גם לגבי תקופה זו, בהתאם להלכה שנקבעה בעניין שלם, די בעובדה שבעלה של המערערת החזיק בלמעלה מ-10% ממניות החברה, ולמעשה בכלל מניותיה, כדי שהמערערת כבת זוגו, תחשב כ"בעלת שליטה" לעניין קבלת גמלה מהמל"ל כעובדת במקרה של פירוק תאגיד, בהתאם להוראת סעיף 6ב' לחוק. בעניין זה יש להוסיף כי בניגוד לטענותיה של המערערת כי במקרה זה לא נמצאו תימוכין לשליטתה בחברה בתקופה בה לא החזיקה כלל במניות, הרי שלא זו בלבד שבניגוד לטענתה שאין בהלכת שלם כל דרישה להוכחה מעין זו, אלא שהפעולות שהמערערת עצמה ציינה כפעולות שעשתה בתקופת עבודתה, כגון נטילת הלוואה בסך 126,000 ש"ח ורכישת רכב לשימוש החברה, יש בהן כדי ללמד על שליטתה בחברה (השוו ב"ל (אזורי-ב"ש) 1454/09 אלומה נ' בטוח לאומי סניף באר שבע, פורסם במאגרים [22.02.10]). גם העובדה שבחלוף חודשיים וחצי מתחילת עבודתה בחברה היא קיבלה לידיה 67% ממניות החברה מחזקת מסקנה זו. 

7.         מעבר לצריך ייאמר, כי גם לו הייתה המערערת זכאית לקבלת שכר מהמל"ל, במקרה זה צודקת המנהלת המיוחדת כי מכלול הנסיבות מטות את הכף אל עבר המסקנה כי המערערת קיבלה את שכרה. המנהלת המיוחדת הצביעה על כך שבמהלך חודשים ספטמבר עד דצמבר 2005, העבירה החברה סכומים רבים לחשבון המשותף למערערת ובעלה (כפי שעולה מדפי החשבון שצורפו כנספח י"ז לערעור), ולא זו בלבד שלא ניתנו הסברים לתשלומים אלו, אלא שהדעת נותנת כי לא הייתה כל סיבה שהחברה תשלם דווקא לבעלה של המערערת שהיה בעל השליטה בחברה את חובותיה כלפיו ולא תשלם למערערת את חובה החברה כלפיה עבור עבודתה. הדעת גם נותנת כי בסכומים שהועברו לחשבון המשותף נכלל גם שכר עבודתה של המערערת ומשכשלה המערערת להוכיח כי לא כך היו פני הדברים, דחיית תביעתה הייתה מוצדקת. מה גם שהעובדה שנמנעה במשך שנים לגבות את חובה חרף העברת השליטה בחברה מידיה לידיים אחרות, מחזקת מסקנה זו.

הערעור נדחה אפוא, והמערערת תשלם למנהלת המיוחדת את הוצאותיה בסך של 5,000ש"ח.

ניתנה היום,  ב' ניסן תשע"ב, 25 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: